סורה נ' המוסד לביטוח לאומי / חיפה ע"י הלשכה המשפטית

החלטה

1.לפנינו בקשה להפנית שאלות הבהרה למומחה - יועץ רפואי מטעם בית הדין, פרופ' מסטר, וזאת לאור תשובתו לשאלה שהופנתה אליו, בעקבות פסק-דינו של בית הדין הארצי, כמפורט בהחלטה מ-24.4.13.

הבקשה הועברה לצד שכנגד וזה התנגד להפניית השאלות.

2.הנימוק לצורך בהפניית שאלות הבהרה, הינו סתירה, לכאורה, בין חוות דעתו של המומחה מ-29.4.11, ותשובותיו לשאלות הבהרה מ-27.7.11, לבין תשובתו מ-29.5.13.

התובעת טוענת, כי אין מקום להפניית שאלות ההבהרה, שכן בקבלת התשובה על השאלה שהופנתה על-ידי בית הדין הארצי, בא הנושא לידי מיצוי, מה גם שבית הדין הארצי סבר, כי באשר לשאלת היחס, מבחן העיתוי - הוא המבחן הרלוונטי, ולא מבחן הכימוי, באשר להשפעה של 20%.

מבחן הכימוי רלוונטי, רק לעצם קביעת הקשר הסיבתי.

התובעת טוענת, כי אין מקום שבית הדין האזורי ידון בסוגיות שבית הדין הארצי לא מצא לנכון להתייחס אליהן.

3.לאחר עיון בבקשה ובתגובת הצד שכנגד, ומאחר ודרך המלך, הינה לאפשר לצדדים להפנות למומחה שאלות הבהרה (עיין הנחיות הנשיא בדבר מינוי מומחים יועצים רפואיים - הנחיה 1/10 מ-13.4.10), במיוחד, כאשר בבית הדין לעבודה לא נחקרים המומחים בחקירה נגדית, ולאור התייחסות המומחה, גם בעבר לשאלת העיתוי ותשובותיו השונות, הננו מחליטים להפנות למומחה השאלה הבאה:

המומחה בחוות דעתו מ-29.4.11, חיווה דעתו כי יש קשר סיבתי בין האירוע מתאריך 15.3.09, לבין המחלה שאובחנה אצל התובעת בסמוך לאחר מועד זה. יחד עם זאת, חיווה המומחה דעתו בתשובה ג1, כי "השפעת האירועים בעבודה על הופעת המחלה פחותה מהרבה מהשפעת גורמים אחרים".

המומחה נשאל ספציפית בשאלה 4ד להחלטה מ-27.3.11, האם האירועים בעבודה ב-15.3.09 החישו את בוא המחלה, כך שאלמלא אירועים אלה ייתכן שבואה של המחלה היה נדחה למועד מאוחר יותר כלשהו, ותשובתו היתה:

" האירועים בעבודה שהתרחשו בתאריך 15.3.09, לא החישו את בואה של המחלה הנפשית של התובעת. האירועים בעבודה שהתרחשו בעבודה בתאריך 15.3.09, רק החמירו את הפרעת החרדה/דיכאון בה לקתה התובעת משך כמה שנים עד אותם אירועים". (תשובות ד1 ו-ד2).

כמו כן, חיווה המומחה דעתו, כי:

"אחרי האירוע נשוא התביעה התובעת לא היתה מסוגלת לעבוד ארבע וחצי חודש, סביר שהיזקקות לחופשת מחלה כה ארוכה נבעה מבעיות נפשיות מוקדמות שהוחמרו עקב האירוע נשוא התביעה".

עוד ובנוסף חיווה המומחה דעתו בתשובותיו לשאלות ההבהרה מ-27.7.11, כי תרומת ההחמרה, שנגרמה על-ידי האירועים בעבודה על כלל מחלתה של התובעת, היתה נמוכה מ-20% (תשובה ח).

מאידך גיסא, מתשובותיו של המומחה מ-29.5.13, חיווה המומחה דעתו, כי סביר להניח שאלמלא האירוע בעבודה מ-15.3.09, לא היתה המערערת מצויה באי כושר מיד לאחר 15.3.09, וכן חיווה דעתו, כי כל שבעת החודשים הינם תקופת אי כושר שקשורה בקשר סיבתי לאירוע בעבודה.

המומחה מתבקש להסביר, כיצד מתיישבות קביעותיו בחוות הדעת מ-29.4.11 ומ-27.7.11, עם תשובותיו מ-29.5.13, על פיהן אלמלא האירוע, לא היתה מצויה התובעת כלל באי כושר, ויש לייחס את מלוא תקופת אי הכושר, המפורטת במסמכים הרפואיים, כולה לאירוע בעבודה?

3.הננו סבורים, כי יש מקום להפנות השאלה המבוקשת, לאור הסתירה לכאורה, העולה מתשובותיו הקודמות של המומחה, תוך השוואתן לתשובות מ-29.5.13, על מנת ליתן למומחה אפשרות להסביר - כיצד הדברים עולים בקנה אחד. הפניית השאלות אף עומדת בקריטריונים של בר"ע 19575-03-11 דוד בן חמו נ' המוסד לביטוח לאומי (2.6.11).

4. המומחה ישיב על השאלה במידת האפשר תוך 30 יום.

שכרו של המומחה ישולם מתקציב המדינה באמצעות קופת בית הדין, כמקובל.

ניתנה היום, ג' תמוז תשע"ג, (11 יוני 2013), בהעדר הצדדים ותישלח אליהם. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: